פסק-דין בתיק עת"מ 7148-12-12

בעתירה שבפני מתבקש ביהמ"ש להורות למשיב להחזיר לעותר את אשרת העבודה מסוג ב/1 מתוקף ההגנה הקבוצתית לה זכאי העותר.

העובדות

1.         העותר, אריתראי שהסתנן לישראל ביום 14.12.07, דרך גבול מצרים, נעצר על ידי כוחות הבטחון והוצא נגדו, ביום 14.12.07, צו גירוש על פי החוק למניעת הסתננות [עבירות ושיפוט] תשי"ד - 1954.

2.         בהתאם למדיניות שהייתה נהוגה באותה עת, כלפי נתינים אריתראיים, קבל העותר ביום 9.9.08 רישיון ישיבה ועבודה בארץ מסוג ב/1 שהתחדש מעת לעת. תוקפו של הרישיון האחרון היה עד ל-26.11.12.

3.         ביום 28.10.12 הגיע העותר לנתב"ג במטרה לצאת מהארץ לצרפת ובמהלך בדיקת המסמכים שהיו ברשותו עלה חשד כי אשרת הויזה בדרכונו מזויפת מהסיבות הבאות:

"מדבקת הולוגרמה מתקפלת בנגיעה, באשרה נרשם כי ניתנה בפריז בשגרירות גרמניה למרות שהנוסע (העותר-ז.ב.) לא יצא מהארץ היות שנמצא במעמד פליט, בשורת הפרטים בויזה רשומים פרטים אחרים השונים משמות הנוסע" (נספח 1 לתגובה).

4.         בהודעת העותר, שנגבתה ע"י המשטרה ביום 29.10.12, טען העותר כי אין מדובר במסמך מזויף. לאחר שהתייעץ עם עו"ד טען כי שלח את דרכונו בדואר למשפחתו בצרפת והם שלחו לו את הויזה, כדי שיוכל לצאת מהארץ ולבקר את משפחתו בצרפת (נספח 3 לתגובה).

5.         במשטרת ישראל הוחלט שלא למצות עם העותר את ההליך הפלילי בשל חוסר עניין לציבור ולהמשיך לטפל בו במסגרת ההליך המנהלי. משטרת ישראל פנתה לרשות ההגירה והאוכלוסין בבקשה לבטול את רישיון הישיבה הזמני של העותר מהטעם כי העבירות המיוחסות לו הן עבירות המסכנות את שלום הציבור ובטחונו כאמור בסעיף 30 א (ד)(2) לחוק ההסתננות.

6.         ביום 29.10.12 הובא העותר בפני מנהל זרוע הרחקה לצורך שמיעת טענותיו בקשר עם ביטול רישיון הישיבה שלו בישראל. במסגרת השימוע טען העותר שלא פנה לשגרירות צרפת בישראל כדי לבקש ויזה כי חבריו אמרו לו שלא יקבל ויזה. עוד טען העותר כי הוא מבין שהויזה מזויפת, הוא מבין שטעה אך מבקש להישאר בישראל (נספח 5 לתגובה).

7.         בעקבות השימוע ולאחר עיון בחומר החקירה הוחלט לבטל את רישיון הישיבה של העותר, שממילא עמד לפוג ביום 26.11.12, ולהוציא נגדו צו גירוש זמני (נספחים 6 ו-7 לתגובה).

8.         ביום 6.11.12 הובא העותר לשימוע בפני הממונה על ביקורת הגבולות לצורך קבלת החלטה בהתאם לסעיף 30 א לחוק למניעת הסתננות. במהלך השימוע טען כי שלח את דרכונו לאחי אשתו המתגורר בפריז והלה שלח לו את הדרכון בחזרה עם ויזה. לטענתו, לא ידע כי הויזה מזויפת. העותר הודה במהלך השימוע כי ניסה בעבר (ביום 5.7.12) לצאת מהארץ באמצעות ויזה מזויפת תמורתה שילם 700$ (נספחים 8 ו-9 לתגובה).

9.         ביום 19.11.12 הוצא כנגד העותר צו גירוש לפי סעיף 30 (א) לחוק ההסתננות (נספח 10 לתגובה).

10.        ביום 12.11.12 הגיש העותר בקשה לשחררו מהמשמורת ולאחר קבלת תגובת המשיב ניתנה ביום 26.11.12 החלטת ביה"ד לביקורת משמורת הדוחה את הבקשה מכיוון שלא התקיימו התנאים הקבועים בחוק למניעת הסתננות לשחרור בערבות (נספח 12 לתגובה).

על חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), חוק הכניסה לישראל ונוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי

11.        בשנים האחרונות מתמודדת מדינת ישראל עם גל של הגירה בלתי חוקית, ובכלל זה של מסתננים שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי, במרבית המקרים תוך חציית הגבול עם מצריים (ראה דברי כב' הנשיאה (בדימ') ד.בייניש בבג"צ 7302/07 מוקד סיוע לעובדים זרים נ' שר הבטחון (מיום 7.7.11)).

            אחת מדרכי ההתמודדות עם התופעה הייתה חקיקתו של החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 3 והוראת שעה) תשע"ב- 2012 (להלן: " חוק למניעת הסתננות"). התיקון מוגדר ברובו כהוראת שעה שבתוקף עד 18.1.15.

            החוק חל על כל מסתנן שהגדרתו בסעיף 1 לחוק (כפי ששונה בתיקון לחוק): -

"מי שאינו תושב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מרשם האוכלוסין התשכ"ה- 1965, שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים לפי ס' 7 לחוק הכניסה לישראל".

החוק למניעת הסתננות מוחל החל מיוני 2012 על כלל המסתננים, לרבות על מסתננים הנהנים ממדיניות אי הרחקה, וככל שהם אינם נהנים ממדיניות זו הם מורחקים חזרה לארצם.